בשר בחלב – סיכום ההלכות

בשר בחלב 

מקור איסור בשר בחלב בתורה: 

 שמות (פרק כג פסוק יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

 שמות (פרק לד פסוק כו): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

דברים (פרק יד פסוק כא): לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

למדו חז"ל:

   איסור בישול

     איסור אכילה

      איסור הנאה

מהתורה: האיסור הוא דווקא בבשר בהמה

מדרבנן: אסרו גם בישול חלב בבשר עוף או חיה ודווקא באכילה, אבל בבישול ובהנאה מותר.

האם טיגון נחשב לבישול?

יש אומרים שדינו כבישול ובבשר בהמה אסור בהנאה

יש אומרים שאין דינו כבישול ומותר

פרי מגדים: בהפסד מרובה יש להקל

חם בחם אינו כבישול ומותר בהנאה

כבישה, מליחה, חם לצונן וכלי שניß אסור מדרבנן

מראית עין

רמ"א: איסור מראית עין הוא דווקא באיסור תורה, אבל באיסור מדבריהם אין מראית עין

ש"ך: איסור מראית עין הוא גם באיסור מדבריהם, אך דווקא באכילה ולא בבישול

מבשל בשר בהמה בחלב שקדים:

רמ"א: אסור משום מראית עין.

ש"ך: מותר- מראית עין הוא דוקא באכילה.

מבשל בשר עוף בחלב שקדים:

רמ"א: מותר- איסור מראית עין הוא רק באיסור תורה

ש"ך: מותר- מראית עין הוא דוקא באכילה.

אכילת בשר בהמה בחלב שקדים:

רמ"א: אסור משום מראית עין.

ש"ך: אסור משום מראית עין.

אכילת בשר עוף בחלב שקדים:

רמ"א: מותר. איסור מראית עין הוא רק באיסור תורה

ש"ך: אסור משום מראית עין.

למעשה: כיון שהיום ברור ומפורסם לכל שמצויים מוצרים סינטטיים, אין בעיה של מראית עין, כי אנשים לא יבואו לחשוד בכשרים, ולא יתירו את האסור. 

להעלות בשר בהמה או עוף עם חלב על שולחן אחד:

מקרים בהם התירו העלאת מאכלי בשר ומאכלי חלב על שולחן אחד:

שני אנשים שאינם מכירים זה את זה מותר אין חשש שמא יאכלו זה מזה.

שני אנשים המכירים זה את זה, אך יש סימן היכר ביניהם:

דבר שאין דרכו להיות על השולחן – מותר אפילו משתמשים בו.

דבר שדרכו להיות על השולחן – מותר ובלבד שלא ישתמשו בו.

סימן ההיכר מהווה תזכורת ואין חשש שמא יאכלו זה מזה.

אכילת מאכלי חלב אחר מאכלי בשר

נחלקו הראשונים בטעם האיסור.

1. הבשר נשאר בין השיניים.

2. הבשר מוציא שומן ומושך טעם זמן ארוך.

נפקא מינה

לדעה ראשונה צריך להמתיןà לעס לתינוק ולא בלע ß לדעה שניה אין צריך להמתין.

לדעה ראשונה אין צריך להסירו à מצא בשר בין השיניים אחר שש ש' ß לדעה שניה צריך להסירו.

זמן ההמתנה בין בשר לחלב

רמב"ם: כמו שש שעות (יש המסבירים שכונתו לרוב שעה ששית ויש המסבירים שכונתו למקצת שעה ששית).

שו"ע: שש שעות.

רמ"א: יש אומרים שאין צריך להמתין ומיד אם סלק וברך ברכת המזון מותר על ידי קינוח והדחה.

מנהג הרמ"א: המנהג להמתין שעה אחת.

אדם שברך על מאכל חלבי בעודו בשרי כיצד ינהג?

אם עברה שעה יטעם קצת כדי שלא תיהיה ברכתו לבטלה.

מחלוקת הפוסקים בזמן ההמתנה
הלכה למעשה:

ספרדים: יש הנוהגים שש שעות, יש הנוהגים רוב שעה ששית.

אשכנזים: יש הנוהגים להחמיר שש שעות, יש הנוהגים שלוש שעות, יש הנוהגים שעה אחת

מקרים מיוחדים:

חולה או יולדת – במידה וזקוקים לאכול מוצרי חלב אחר שאכלו בשר יכולים להמתין שעה אחת.

קטן –  הכל תלוי בבגרותו של הילד, מגיל שלוש טוב להרגיל אותו לכמה דקות ומגיל שש אפשר להרגילו לפי שעות.

המתנה אחרי תבשיל של בשר

אכילת מאכלי בשר אחרי מאכלי חלב

מאכלי חלב רכים- מעיקר הדין אין צריך להמתין, אך צריך קינוח והדחה.יש שנהגו להמתין חצי שעה ומקור המנהג בזהר.

גבינה קשה שעמדה ששה חדשים:

אשכנזים – נהגו להמתין שש שעות.

ספרדים נחלקו הדעות.

     בן איש חי – לפי הזמן שעמדה הגבינה כך יש להמתין.

      הרב אבא שאול – יש להמתין שעה.

     הרב עובדיה יוסף – אין צורך להמתין כלל.

מגע בין בשר וחלב כשהם קרים (סימן צא):

מאכל חלבי יבש קר שנגע במאכל בשרי יבש קר

 ß לבדוק שהם נקיים ואין צריך הדחה.

הטעם:

1. אין בליעה בקר .

2. יבש ביבש אין שמנונית שתעבור מאחד לשני.

מאכל חלבי יבש קר שנגע במאכל בשרי יבש קר ואחד מהמאכלים לח.
מדיחים את מקום המגע.

הטעם:

על יד הלחות אפשר שעברה שמנונית מאחד לשני.

מאכל חלבי יבש קר שנגע במאכל בשרי יבש קר ואחד מהמאכלים שומני.

פרי מגדים – שפשוף. חוו"ד – מספיקה הדחה.

הטעם: שמנוניות נדבקת יותר מלחות ולכן יש מצריכים שפשוף

לחם שנגע בבשר או בחלב.

אין לאוכלו עם המין השני עד שיקלף.

יש דעה האומרת שבחלק הקשה מספיקה הדחה ובחלק הרך צריך לקלוף.

יש אומרים שהדחה לא מועילה בלחם, כיון שממאיסה אותו וממילא לא ידיח יפה.

הערה: בלחם שנגע בבשר או לחם שנגע בחלב אם שניהם יבשים מותר לאכול את הלחם עם המין השני כמו שהוא.

מגע בין מאכל בשרי קר לכלי חלבי קר.

הכלי היה נקי המאכל מותר והכלי צריך שטיפה.

הכלי מלוכלך ß במאכל שמנוני (גלידה וכדו') יש לזרוק את חלקי המאכל שבאו במגע עם הכלי, במאכל שיש בו לחלוחית יש להדיח את המאכל. את הכלי יש לנקות היטב.

חלב קר ששהה בכלי בשרי 24ש' או תבשיל בשרי נוזלי ששהה בכלי חלבי 24ש' ß לכתחילה לא יתן מאכל מהמין השני, בדיעבד אם נתן, המאכל לא נאסר.

דין תתאה גבר(סימן צא):

נ"ט בר נ"ט – נותן טעם בר נותן טעם

בישול מאכל פרווה בכלי חלבי או בשרי בן יומו על מנת לאוכלו עם המין השני:

לכתחילה: לרוב הפוסקים אסור. הרב עובדיה יוסף מתיר.

בדיעבד:

שו"ע: מותר לאכול את המאכל עם המין השני לכתחילה.

רמ"א:

1.  לכתחליה אין לאוכלו עם המין השני, אך בדיעבד אם נתן את המאכל עם המין השני מותר.
2.  מותר לכתחילה לתת את המאכל בכלים מהמין השני.

חריף

הגדרה: כל דבר שיש בו חריפות עד שאין ראוי לאוכלו בלי למתקו.

דוגמא: שום, בצל, צנון, חזרת פלפלין חריפים, לימון.

הערה: יש מאכלים שבישול או טיגון מפקיע את החריפות. (בצל, שום וכדו', פלפל חריף תמיד נשאר בחריפותו)

מאכל חריף שנחתך בסכין בשרית

סכין בת יומא

שו"ע: אסור לאכלו או לבשלו עם חלב עד שיטול כדי נטילה (2 ס"מ) מהמאכל החריף.

רמ"א: אסור לאוכלו או לבשלו עם חלב.

סכין שאינה בת יומא.

שו"ע: יש מתירים לכתחילה לאוכלו עם חלב ויש מתירים רק בהפסד מרובה ושעת הדחק.

הרב עובדיה יוסף – מתיר לכתחילה. כף החיים – מתיר בהפסד מרובה.

רמ"א: אסור לאוכלו או לבשלו עם חלב.

דעת החכמת אדם: אם חותכים מאכל חריף בסכין פרווה, על קרש חיתוך או צלחת בשרית/חלבית, המאכל מקבל את הטעם הבלוע בקרש או בצלחת ונאסר באכילה עם המין השני. ויש חולקין.

בישל מאכל חריף בכלי בשרי או חלבי.

הכלי בן יומו – אסור לאוכלו עם המין השני.

הכלי אינו בן יומו.

רמ"א: אסור לאוכלו עם המין השני.

שו"ע: בדיעבד אם בישלו עם המין השני יש מתירים ויש אוסרים ובמקום שיש הפסד מרובה גם האוסרים מקלים.

  הכשרת המטבח

 שיש
אופן השימוש: יש לייחד חלק מהשיש לבשרי וחלק לחלבי, במידה ואין מספיק מקום, יש לקבוע את השימוש בשיש למין אחד בלבד ואת המין השני יש להניח על גבי תחתית.

אופן ההכשרה: כל סוגי השיש (גרניט, חברון, וקיסר), ניתן להכשיר על ידי עירוי.

במקרים שהשיש בלע איסור מכלי ראשון צריך אבן מלובנת ויש לבדוק שהשיש לא יהרס

שימוש בכיור אחד

השימוש בכיריים

דין: כאשר החצובות נקיות משיירי מאכל ויבשות, מותר לבשל מאכל בשרי ומאכל חלבי על אותה חצובה אפילו זה אחר זה

טעם:

1. 1.   החצובות עוברות בכל שעה ליבון קל.
2. 2.   אין בליעה בין שתי קדירות אלא על ידי נוזל

בישול מאכל חלבי ומאכל בשרי על הכיריים בעת ובעונה אחת

סירים מכוסים- מותר

סירים גלויים רצוי להמנע

אחד מהמאכלים מבושל על ידי טיגון בכלי פתוח – אסור

סיר חלבי וסיר בשרי שנגעו זה בזה בזמן הבישול:

אם המגע בין הסירים היה ביבש הכל מותר. הטעם: שני דברים יבשים לא מעבירים טעם, אלא אם כן יש נוזל ביניהם

תנור

שאלה: כיצד ניתן להשתמש לכתחילה בתא אפיה אחד למאכל בשרי וחלבי?

יש דעות המצריכות שלושה תנאים:

1. 1.   המתנה של 24ש' בין מין למין.
2. 2.   הכשרת התנור בין מין למין
3. 3.   ניקוי התנור מלכלוכים שיש בהם ממשות ולא נשרפו בהכשרה

יש דעות המצריכות רק שני תנאים:

1. 1.   הכשרת התנור בין מין למין
2. 2.   ניקוי התנור מלכלוכים שיש בהם ממשות ולא נשרפו בהכשרה

שימוש במיקרוגל

אם משתמשים במיקרוגל למאכלים בשריים וחלביים יש לכסות היטב את המאכלים בכיסוי הרמטי

אין להניח את המאכלים ישירות על הצלחת, אלא על גבי מפריד. אפשר להכין תחתיות מקרטון לכל מין.

מדיח כלים

הבעיות כשמשתמש לבשרי וחלבי:

הדפנות בלועות מבשר וחלב

הרשתות בלועות מבשר וחלב

לכתחילה: יקבע שימוש למין אחד

בשעת הצורך: ישתמש לשני המינים, כשלכל מין יש רשת נפרדת

עיסה שנלושה בחלב (סימן צז)

דין: אין ללוש עיסה בחלב או בשר.

טעם: חשש שמא יאכל אותה עם המין השני.

במקרים הבאים מותר לכתחילה ללוש עיסה בחלב או בשר:

1. 1.   עשה היכר בעיסה שיכירו שהיא חלבית או בשרית.
2. 2.   עשה כמות מועטת המספיקה ליום אחד.

חכמת אדם – האיסור הוא רק בפת שנוהגים לאכול אותה עם בשר, אך מאכלים העשויים לקינוח אינם בכלל הגזירה.

עבר ולש עיסה בחלב או בשומן בשר ואפה – המאכל אסור באכילה, אפילו אם אוכלו לבד.

אם עשה כן בשוגג יש אוסרים (חכמת אדם, כף החיים) ויש מתירים.

תחיבת כף חלבית לכלי בשרי (סימן צד)

תחב כף חלבית בת יומא לקדרה עם בשר.

ß אם יש ששים כנגד מה שנתחב מהכף, המאכל מותר והכף צריכה הכשרה.

תחב כף חלבית בת יומא לתבשיל פרווה בקדירה בשרית בת יומא.

רמ"א – אם אין ששים נגד הכף הכל אסור.

אם יש ששים נגד הכף, התבשיל והקדירה מותרים, והכף יש להכשיר מצד המנהג.

שו"ע – הכל מותר.

כף חלבית שאינה בת יומא שתחבו אותה לקדרה עם בשר ואין ששים כנגד הכף

הכף – שו"ע- אסור להשתמש בכף למאכל בשרי או חלבי רמ"א – המנהג לאסור את הכף גם למאכל פרווה.

הקדירה – מותרת.

המאכל – מותר

כלי סוכר ומלח

כאשר משתמשים בכלים או בשקיות מלח וסוכר פתוחים, ראוי לייחד כלים נפרדים לשימוש לבשר ולחלב, או להיזהר
שלא להכניס לתוכם יד או כלי מלוכלכים.
אמנם כאשר המלחיות סגורות ניתן להשתמש באותה המלחייה
לשני המינים, אך יש להיזהר שהמלחיות לא יגעו במאכל. (במטבחים וחדרי אוכל מוסדיים, פעמים רבות המלחייה
עצמה מלוכלכת משאריות של בשר וחלב, וראוי לייחד מלחיות נפרדות לכל מין).

טבילת כלים – 
מלחיות המיוצרות על ידי גויים, העשויות ממתכת או מזכוכית צריך לטובלן
במקווה לפני השימוש. (כלי פלסטיק, חרסינה ופורצלן אין צורך לטבול, ויש שהחמירו לטובלם
בלא ברכה).

שיש ומשטחי עבודה

לכתחילה ראוי לייחד משטחי עבודה נפרדים לבשר ולחלב. 
כאשר אין אפשרות כזו (או כאשר מתארח אדם במקום שאינו סומך על כשרות המטבח), יש להקפיד שלא להניח מאכלים וסירים חמים על גבי השיש ללא הפרדה. 
כמו כן אין לערוך בצק או לחתוך מאכלים חריפים (כגון בצל, פלפל חריף, לימון וכדומה) באופן ישיר על גבי המשטח. 
טבילת כלים – 
משטחי עבודה ניידים (כגון קרש חיתוך וכדומה) שיוצרו על ידי גוי, אם הם עשויים ממתכת או זכוכית צריך לטובלם
במקווה קודם השימוש בהם, ואם הם עשויים מפלסטיק או מעץ – מותר להשתמש בהם בלא טבילה.